כשהפעמון על הבונד צלצל בשעה, צוות המכירות של NAVI Titanium עמד על פלטפורמת הצפייה מעבר לנהר, וצפה בקו הרקיע של פודונג מואר באורות ניאון בזה אחר זה. צוות שהיה עסוק כבר זמן רב בשווקים תעשייתיים מעבר לים בחר בשנחאי למסע הפנימי החשוב ביותר שלהם בשנה. זה אולי נראה בלתי צפוי, אבל יש לזה משמעות עמוקה יותר. עבורם, שנגחאי היא לא יעד תיירותי ולא מקום רגיל לבניית צוותים, אלא מראה - מראה שעוזרת לצוות לראות את רמת הענף, את מיקומו ואת כיוון המסע הבא.
השיא הראשון של הטיול היה "שיחת תעשייה" שהתקיימה ברציף Puxi הישן. הצוות הזמין מספר ותיקים מקומיים עם ניסיון של שנים בסחר חוץ לשבת בחלל לופט שהוסב ממחסן, עם נושאים החל משינויים ביעילות הלוגיסטית חוצת גבולות ועד למבנה התעבורה של אתרים עצמאיים בחו"ל. בלי נאומים, בלי סדר יום - רק כמה קנקני תה ושאלות ותשובות כל הלילה. מישהו שאל, האם ללקוחות בחו"ל של מוצרים תעשייתיים כמו טיטניום אכפת יותר מהמחיר או מהאמון? הנוכחים הוותיקים נתנו תשובה פשוטה: הלקוחות אומרים את המחיר אבל חושבים על הסיכון. שגיאת מסירה בודדת גורמת לאובדן עצירת קו העולה בהרבה על הפרש המחיר של טון טיטניום. הצהרה זו גרמה לאנשי מכירות צעירים רבים ליפול למחשבה עמוקה. הם הבינו שסכומי הצעת המחיר שאיתם נאבקו שוב ושוב ליד שולחן המשא ומתן אולי לעולם לא יהיו משהו שהלקוח באמת שוקל.
גישה זו של "תיאור היגיון מכירתי מנקודת המבט של נקודת הקצה" עברה את כל הטיול בשנחאי. הצוות הקדיש חצי יום לביקור במפעל מכונות שלם מקומי המייצר ציוד לייצור מימן במים אלקטרוליזה. בסדנה ראו אנשי המכירות את אנודות הטיטניום שלהם מועמסים לתוך התאים האלקטרוליטיים של הלקוחות, כשהם עומדים בבדיקות הכפולות של זרם וקורוזיה במהלך הפעולה. מהנדס האחראי על התמיכה הטכנית כרע ליד הציוד, הצביע על משטח האנודה ואמר כי איכות הציפוי לא תיכתב בחוזה על ידי הלקוח, אלא הציוד יענה עבור הלקוח. מילים אלו הותירו את אנשי המכירות המתבוננים בשקט במשך זמן רב. בפעם הראשונה, הם הבינו באופן אינטואיטיבי כל כך שכל אנודה וכל בורג שהם מכרו יוטמעו בסופו של דבר במערכת האמון של הלקוח בצורה שקטה אך כנה.
מה שזעזע את הצוות אפילו יותר מהסדנה היה "בדיקה עמוקה של אתרים עצמאיים" שלא נחשפה בפומבי. הצוות הציג נתונים אמיתיים מהשנה האחרונה על פרסום בגוגל, קבלת פניות ופיתוח תוכן, תוך שהוא סוקר כל פריט על השולחן. חלקם ציינו שלקטגוריית ליבה מסוימת יש שיעור נטישה גבוה באופן עקבי בדפי נחיתה, כשהבעיה היא שדפים ערמו רק פרמטרים מבלי להתייחס לשאלות האפליקציה שאכפת להם באמת; חלקם מצאו שלקוחות אירופאים השקיעו יותר זמן בקריאת מסמכים טכניים טכניים מאשר לקוחות בצפון אמריקה, מה שמעיד על כך שיש לשכבות אסטרטגיות תוכן; אחרים ערכו פירוט מיוחד של מילת המפתח "שרשרת אספקה בת קיימא", שהתפתחה לאחרונה, מה שמרמז שאתרים עצמאיים משלימים במהירות את טביעת הרגל הפחמנית הרלוונטית ותוכן הסמכה סביבתית. לדיון הזה לא הייתה מסקנה אבל הבהיר לכולם דבר אחד: לאחר החזרה, התוכן והמבנה של אתרים עצמאיים יצטרכו כנראה שיפוץ גדול.
החלק הרך ביותר של הטיול בשנחאי הגיע בסמטאות הגשומות של ז'וג'יאג'יאו. היה טפטוף באותו יום, והצוות לא תכנן שום פעילות, ואפשר לכולם להתפזר בקבוצות קטנות על דרכי האבן של עיירת המים. חלקם בילו את כל אחר הצהריים בבית התה בגשר, צופים בטיפות גשם יורדות על הנהר; חלקם חמקו לחנויות קטנות שמוכרות בד מודפס כחול, ובחרו כמה מתנות מיוחדות ללקוחות מעבר לים; אחרים פשוט עמדו על הגשר והתבוננו בסירות, לא עשו כלום. מוביל הסיור אמר שמכירות הן מקצוע בלחץ גבוה; הביצוע הוא גם משכך כאבים וגם תחבושת. לקחת רגע למרחב זה לא הרפיה, אלא לתת לשיפוט המתוח להחזיר את החוסן. הצוות הזה, שרדף אחרי מספרים ארוכים, בגשם העדין של ג'יאנגן, רק לעתים נדירות זכה לתחושת החיים עצמם - וזה בדיוק הביטחון שהכי קל להתעלם מהם כאשר משרתים לקוחות תעשייתיים ברמה גבוהה.
שיאו של הטיול הגיע ב"דיון כיוון שנתי" שנערך במסעדת Bund Riverside. לא היו באנרים חגיגיים, לא זיהוי ביצועים - רק עשרות אנשים התאספו סביב שולחן ארוך, שדנו באילו שווקים הם רוצים להתמקד בשנה הבאה, על המוצרים שהם רוצים לחדד, ועל החולשות שהם רוצים לטפל בהם. חלקם הציעו שיש להקדיש יותר אנרגיה לאנרגיה חדשה שתומכת בשווקים המתעוררים של דרום אמריקה; חלקם הציעו להתמקד בנקודות כניסה קטנות כמו "יישום של אנודות טיטניום באלקטרוליזה של מים לייצור מימן", להביא את התוכן הטכני לרמה העמוקה ביותר בתעשייה; אחרים אמרו שבמקום לתקוף מכל הצדדים, עדיף להתמודד עם תעשיית נישה באירופה. ככל שהנושא הפך יותר, כך הוא נעשה יותר ספציפי, והכיוון הלך והתבהר. מחוץ לחלון זרמו האורות של נהר הואנגפו; בפנים, קבוצה של אנשים היו רציניים לגבי העתיד.
בליל הפרידה, הצוות ערך טקס קטן ליד הנהר: כל אחד רשם את הדבר האחד שהוא הכי רצה להשיג בשנה הבאה על דף נייר, קיפל אותו והניח אותו לתוך סל במבוק שהוחזר מג'וג'יאג'יאו. בלי קריאה בקול, בלי השגחה, פשוט מכניסים את זה בשקט לסל. המנהיג אמר, המטרה היא לא לצעוק, אלא להאמין. אמון נמצא בלב, והדרך מתחת לרגליך.
כעת, סל הבמבוק הזה חזר לחברה עם הצוות ולפי הדיווחים הוא ממוקם במקום הבולט ביותר במשרד. הגאות והשפל של נהר הואנגפו ממשיכים לעלות וליפול ביום ובלילה, ומחזורי שוק הטיטניום מסתובבים שוב ושוב, אך צוות המכירות של NAVI Titanium מאמין שכל עוד הכיוון נכון וקצת יותר איטי, הם יכולים להגיע בסופו של דבר לנמל רחוק יותר. הטיול בשנחאי לא שינה את המוצרים שלהם, אבל הוא שינה את האופן שבו קבוצת אנשים רואה את העולם - ובתעשייה הזו, הפרספקטיבה על העולם מייצגת לעתים קרובות את גבולות ההזמנות.
